החזון בתרגומו המילולי הוא חיזיון - בתרבות היהודית/ ישראלית קיבל המושג קשר מיסטי והירואי (דמויות ענק של נביאים (חזון יחזקאל וחזון ישעיהו), או עם מנהיגי העם והאומה כמו בן גוריון והרצל. הגדרת החזון כתמונה עתידית של הארגון במיטבו". (מנהיגות ופיתוח מנהיגות, מהלכה למעשה, איציק גונן ואליאב זכאי)
בסדרת המאמרים על השילוש הקדוש של ערכים, חזון וייעוד, הגיעה השעה לדבר על חזון. אם ערכי הארגון הם מערכת הניווט במטוס אשר בלעדיה לא יוכל הטייס (המנהיג) לעשות את דרכו בשמיים, הרי שהחזון הוא שדה התעופה בארץ היעד. רבים מתבלבלים בין ייעוד לבין חזון, ובצדק; השניים יוצרים מערכת יחסים סימביוטית. אבל בעוד שהייעוד מגדיר את הסיבה לפעילות, החזון מתאר את העתיד הרצוי אליו חותר הארגון להגיע. כל פעילויות הארגון נועדו, בסופו של יום, לממש את החזון.
בעת הקמת מיזם, עסק, או ארגון כלשהו, קל לטבוע ב"מה", ו-"איך", אבל לשכוח את "לאן". אבל אם לא נדע לאן אנחנו רוצים להגיע, גם מערכת הניווט החכמה והמתוחכמת ביותר תהיה חסרת ערך.
החזון הוא תמונה עתידית אופטימלית אך בת-השגה של הארגון במיטבו. זהו שילוב סבוך של אינטואיציה וידע, תחושות ונתונים, ערכים ומידע. במבט ראשון, נראה שמדובר במשימה בלתי אפשרית של יישור קו בין השכל ללב, ומכאן שתהליך יצירת החזון גם הוא קצת חסר סדר.
כדי להצליח להתקיים לאורך זמן בסביבה תחרותית ומשתנה, על הארגון לאמץ ראייה ארוכת טווח המונעת על ידי חתירה למטרה. החזון מעודד יוזמה, אומץ ליטול סיכונים וכוח להתאושש מכשלונות. על בסיס החזון נבנית תכנית הפעולה האסטרטגית – מסלול הטיסה עד לרגע נגיעת הגלגלים בקרקע.
ליצור את ה"לאן"
אחד הקשיים ביצירת חזון נובע מהאופי הערטילאי שלו – תיאור של יעד שעדיין לא קיים. לכן ראוי לפרק את יצירת החזון למרכיבים שמקלים על ניסוחו.
חותם אישי: בשלב הראשון מגבשים את ערכי הארגון, הלא הם ה-DNA שלו. ערכי הארגון נגזרים בעיקרם מהמצפן האישי של היזם והמצפן הארגוני של החברה, ומתמקדים ביכולות הרכות. התוצרים מסייעים להביא את נקודות החוזק באישיותו של המנהל ולגייס את מחויבותו להטבעת חותם באחרים.
דמיון: שלב זה הוא המורכב ביותר, כיוון שהוא דורש מהיזם להתנתק מהמציאות ולהיסחף אל הפנטזיה. כאן במיוחד מודגש תפקידו של המנטור, היועץ או החונך, שתפקידו לשחרר מכבלי ה"כאן ועכשיו" כדי להגיע למחוזות ה"שם ואחר כך".
ניסוח: חזון טוב הוא חזון נהיר, קליט ומעורר תקווה. גוגל היא דוגמא מצויינת לחזון קצר וקולע: "לספק גישה למידע בעולם בלחיצה אחת".
חתירה למימוש: כל פעולה בארגון היא הזדמנות להתקדם לעבר מימוש החזון, ולכן התכנית האסטרטגית – הדרך מימוש – מונחית על ידי החזון. אם החזון של פייסבוק הוא "לתת לאנשים את הכוח לבנות קהילה ולקרב אותם זה לזה, כדי להישאר מחוברים עם חברים ובני משפחה לגלות מה קורה בעולם ולשתף ולהביע את מה שחשוב להם", הרי שהם חותרים לממש אותו על ידי שיפור מתמיד של אפשרויות תקשורת, בניית קהילות ותחזוקתן.
הלכה למעשה: אחרי הגיבוש והניסוח, מגיע החלק המעשי, הלא הוא יישום הצעדים שיובילו למימוש. המנהיג צריך לחתור לכך שהחזון יוטמע ברוחב כל הארגון כאלמנט משותף וקבוצתי, במקום התמקדות בהישגים אישיים. בניית תכנית שנתית ורב – שנתית צריכה לייצר את הסיגמה להשגת החזון. לכן ללא חזון, תכנית העבודה לא מכוילת למצפן מוגדר. על זה נאמר בתנ"ך "באין חזון יפרע עם ..." (משלי כט, יח')
החזון כשער לעתיד
כל ילד נשאל בשלב מסויים בחייו מה ירצה להיות כשיהיה גדול, וזו בדיוק השאלה שהיזם צריך לשאול את עצמו כדי לגבש חזון ארגוני. הרצל, לדוגמא, לא סתם קרוי "חוזה האומה". הוא ראה לנגד עיניו עתיד בר השגה בו לעם היהודי תהיה מדינה עצמאית, ריבונית ויצרנית, פירט את הדרכים להשגתו בספר "מדינת היהודים," והקים את התשתית למימוש (בין השאר, ייסוד הציונות כתנועה לאומית-מדינית ממוסדת).
חברה הפועלת למימוש חזון מגובש היא חברה עם עתיד, ובלעדיו היא לא צפויה לשרוד לאורך זמן בשוק המשתנה. את אתגר החזון צריך למקד ביצירת ארגון שיוכל להתמודד עם המציאות העתידית, בכל הדרגים. חוזקו לא טמון בהגשמתו, אלא דוקא באי הגשמתו – השאיפה. החתירה למימוש היא שדוחפת את הארגון קדימה.
צוות RGB ישמח לסייע לחברות במציאת DNA וכוכב הצפון.
שתפו!